beaujoalis
קצת עלינו...

  • המלה הצרפתית - בוז'ולה - הפכה כבר לפני מספר שנים להיות שם נרדף לחגיגות בחוגים רבים בעולם וגם בארץ. 
    יותר ויותר יקבים ישראליים גם החלו מייצרים יינות בוז'ולה בשנים האחרונות (כדוגמת תשבי ובנימינה). ולא בכדי, כולם רוצים להיות חלק מהגימיק הצרפתי ומהחגיגות שנוספו אליו לפני כ-60 שנה. על אף שישנם יקבים ישראלים שכבר לא מאמינים בגימיק הזה, כמו למשל יקבי רמת הגולן שכבר לפני שנה הפסיקו לייצר את הבוז'ולה שלהם, חגיגות יין הן תמיד סיבה למסיבה, והישראלים אף פעם לא יתנגדו לאלכוהול וחגיגות, במיוחד אם מעורב בסיפור גם יין. 


    אז מה זה בעצם בוז'ולה?
    שלושים קילומטר צפונית לליון (Lyon) ודרומית לעיירה מאסון (Macon) שבדרום בורגונדי (Burgundy), שוכן לו אזור בוז'ולה (Beaujolais). זהו אזור קטן יחסית שכל אורכו 54 ק"מ מצפון לדרום ורוחבו שבעה עד תשעה ק"מ ממזרח למערב. לאורך רוב ימות השנה האזור הנושק לנהר הסאון (Saone) ממערב, יחסית אינו מוכר בעולם. אך ביום החמישי, השלישי בכל נובמבר הוא הופך לסינדרלה של עולם היין הגלובאלי.


     
    קצת היסטוריה
    יין הבוז'ולה נובו מפורסם לאו דווקא בזכות עושר טעמיו או המורכבות הייננית שלו, גם לא בזכות איכויות יוצאות דופן אחרות, הוא לא יין עמוק ומורכב, אלא קליל ומרענן, נגיש לשתייה מיידית, ובסך הכל מדובר ביין נחמד למדי ולא יותר. הנובו מפורסם פשוט בגלל העובדה שזהו היין הצרפתי הראשון מהבציר האחרון של השנה שיוצא לשוק. הוא רק סיים לתסוס ולא הספיק להתיישן בחביות, וכבר הגיע לבקבוק. עובדה זו נוצלה היטב כדי למכור ממנו כמויות אדירות. ואין בכך שום דבר רע, להיפך - תהליך ההשקה והמיתוג יצר באז סביב היין, דבר שהביא ליצירתן של מסיבות ואירועים רבים הקשורים בהשקתו, ועל כן זהו דבר מבורך.
    הבוז'ולה נובו מיוצר אך ורק מענב הנקרא הגאמיי השחור (נואר) בעל המיץ הבהיר, למרות שבעולם ישנם מספר זנים של הגאמיי. הענב חובב הגיר והגרניט, הוא בן למשפחת הנוארין, לה שייכים גם השרדונה והפינו נואר, וככל הנראה הוא הובא לצרפת על ידי הרומאים. יש הגורסים שענבי הגאמיי נואר נעקרו עוד במאה ה-14 מכל רחבי צרפת, פרט לאזור בוז'ולה. שם, ניצלו הכורמים את הענבים לייצור יינות צעירים.
    ישנם הסבורים שכבר אז הוא שימש להכנתו של מה שנקרא "משקה העבדים", זהו התירוש שניתן לבוצרים מייד אחרי הדריכה, והיין שנשתה בשלב מוקדם מאוד - לאחר שבועיים ממועד הבציר.
    העבדים הבוצרים לא היו היחידים שמיהרו לשתות את היין. אפילו בתחילת המאה ה- 19, רוב היינות לא החזיקו מעמד יותר משנה, וכך היה יוצא שלקראת הבציר הבא כבר לא היה נותר כמעט יין לשתות בערים הגדולות. סוחרי היין של ליון היו ממהרים ליקבים ולעיתים כבר במהלך ספטמבר היו מעמיסים את חביות היין, שעדיין היה בתסיסה, ולוקחים אותן לעיר הגדולה. מכאן התפתח מנהג שבו היו כבר מחכים בערים ליין הצעיר, וחוגגים כך או אחרת את הגעתו.
     
    סיבה למסיבה…
    היה זה ג'ורג' דובף, שנחשב כמעט למלך יינני הבוז'ולה, שבמהלך מבריק של יחסי ציבור ושיווק, הפך את הבוז'ולה נובו לכה מפורסם. בשנת 1951 הרשו שלטונות צרפת ליינני בוז'ולה למכור את היין הצעיר שלהם לפני ה- 15 בדצמבר, שהוא התאריך הרשמי שבו יוצאים לשוק היינות הצרפתיים. החגיגה הייתה גדולה, ותאריך מתן ההחלטה - השלושה עשר בנובמבר - הפך להיות התאריך המכריע. בשנת 1985 שונה התאריך, ונקבע על יום חמישי, השלישי של נובמבר, בכל שנה. התאריך הזה, שנקבע על מנת לאפשר חגיגת חגיגות ארוכות ככל האפשר, נשמר בקנאות. משווקי ויבואני היין בכל רחבי העולם מתחייבים לא לפתוח אפילו בקבוק אחד לפני אותו יום חמישי, וליין עצמו אסור לצאת את גבולות צרפת לפני השמונה בנובמבר, כשרק אז הוא עולה ומועמס על מטוסים ומופץ בעשרות המדינות בהן הוא נמכר.
    מדי שנה בשנה בחצות הלילה שבין יום רביעי לחמישי, השלישי בחודש נובמבר, מציינים ברחבי העולם את סיום הבציר האחרון עם פתיחת בקבוקי יינות הביכורים, הם יינות הבוז'ולה. 

    בישראל כמו בצרפת, נערכות כבר מספר שנים "חגיגות הבוז'ולה" המלוות את השקת היינות בחנויות היין ובמסעדות נבחרות. 
    ולמרות שבקרב חוגי הסילון של היין, רבים מזלזלים ביין הבוז'ולה נובו, חובבי יין מושבעים לעולם לא יסרבו לסיבה למסיבה ולהרים לחיים עם כוסית של יין.
     
    המיוחד בתהליך הפקת הבוז'ולה נובו:
    איך לוקחים ענב הנותן בדרך כלל יין טאניני וכבד ומפיקים ממנו יין צעיר ופירותיי המוכן לשתייה מידיית?
    תהליך זה נקרא תסיסת אשכולות שלמים או בשמו המדעי - תסיסה קרבונית/השרייה קרבונית (Carbonic maceration). בתהליך ייצור יין רגיל הענבים מופרדים מהשזרות ונמעכים והתערובת עוברת תסיסה ע"י שמרים. השמרים לוקחים את הסוכר ובעזרת חמצן יוצרים אלכוהול ופחמן דו חמצני (CO2) נפלט. בתסיסה קרבונית, לא מפרידים את הענבים מהשזרות ומכניסים אשכולות שלמים אל המיכל ומכסים אותם בשכבת CO2 כך שהשמרים לא יוכלו לתסוס בקלות (בעיקר השמרים הטבעיים שעל הענב). במקום זה מתחילה תסיסה בתוך הענב, תסיסה זו היא תהליך אנזימטי המתבצע בתוך הענב ללא נוכחות שמרים. בנוסף, עם הזמן ייווצרו חריצים בקליפות, יחדרו שמרים פנימה ותסיסה על ידי שמרים תתבצע גם כן. בתום תהליך התסיסה יסחטו האשכולות כמו שהם (עם השזרות). תסיסה מסוג זה הינה תסיסה מהירה היוצרת יין פחות טאניני (עפיץ), פחות חומצי, קל ופירותיי. מסיבה זו בדיוק היין אינו מיועד ליישון לזמן רב.

    כדאי לשתות אותו תוך שנה מהשקתו ועדיף לקרר אותו מעט לפני ההגשה (בניגוד לרוב היינות האדומים). 
    אז שיהיה לכולנו חג בוז'ולה שמח!

    *המידע והמפה באדיבות אורלי לנדסמן ומחלקת ההדרכה של יקבי רמת הגולן.

    לכתבות נוספות אודות הבוז'ולה:






     
 
+